גם השנה אני לא הולך לאייקון. בשנה שעברה כתבתי פוסט (נעול לחברים) על הסיבות מדוע אני לא הולך לאייקון.

השנה קרו עוד כמה דברים - אייקון והנהלתו (ומדובר בעיקר על שנים או שלושה אנשים) איבדו, כך נדמה, כל זכר לשליטה עצמית והחלו במסע השתוללויות, תוך שהם, איך לומר זאת בשפה נקייה, מטילים את מימהם על הסובבים אותם. כה קיצונית היתה ההשתוללות הזו, שאפילו אני הרגשתי שאי אפשר לשתוק.

בעקבות שיחה עם הדס לפני שלושה שבועות, החלטנו ביחד להרים אירוע אלטרנטיבי. הוא לא באמת אלטרנטיבה לכל אייקון, אם כי יכול מאוד להיות שאם ההשתוללות הזו עליה דיברתי היתה מתרחשת לפני שמונה חודשים היינו מרימים גם אחת כזו. זהו אירוע שבא להעביר מסר, להגיד לקהל בו מזלזלים לאורך זמן, למרצים ולמתנדבים ואנשי הסגל שדבר ראשון המצב הזה אינו כורח המציאות, ודבר שני, ואולי חשוב יותר - שמותר לפקפק בצדקת הדרך של אייקון, וזו לא תחשב בגידה או חבלה. אייקון, לראייתי הסובייקטיבית, אינו סך פעילויותיו, הוא הרבה יותר מזה. במצב ובמקום שאייקון נמצא בו היום - הרבה מהערך המוסף שלו הולך לאיבוד, וחבל. ארגון כמו אייקון, לו היה עובד כמו שצריך היה מעודד חוסר-הסכמות מעין אלו, היה מעודד אנשים להביע את דעתם והיה מקשיב להם, אבל הוא לא.

אז בין חג לחג, הרמנו אירוע צנוע של כמה שעות - המרצים והפאנליסטים נענו לפניותינו ברצון, וכל אדם שדיברתי איתו שמח לעזור. אחד הדברים שהעסיקו אותי היא איך להבהיר לצוות ולסגל באייקון שאנחנו לא יוצא נגדם, ושאנחנו לא מנסים "לדפוק" את אייקון או לעשות דווקא -- שיש כוונה ויש הצהרה מאחורי האירוע. דיברתי עם מספר אנשי סגל של אייקון שעדיין זוכרים אותי, וניסיתי להסביר. עם חלק לא הצלחתי או לא הספקתי לדבר. אני מקווה שכמה שיותר מהם יגיעו לאירוע ואוכל להסביר את עמדתי.

בקשר לשם - האופציה הראשונה והמועדפת עלי נפסלה ע"י שאר חברי. השם הנבחר הוא Reverticon. לפי המילון, To Revert, מעבר למשמעות המיידית של "להחזיר למצב קודם", יש לו גם משמעות משפטית של "להחזיר לבעלים המקוריים". את שמו של הכנס אפשר לקרוא בשתי צורות, וככל שהזמן עובר אני יותר ויותר מרוצה ממנו.

עכשיו מחכים ליום שלישי, בשעה 16:00 (קבלת ספרים ודיסקים לדוכן יד שניה החל מהשעה 15:00).
נתראה ברברטיקון.

1. פתח חשבון. שים בו תמונה שלך שלא מספרת עליך שום דבר. הכנס לחשבון את כל הפרטים האישיים שלך, כולל מספרי טלפון, דוא"ל, מקומות עבודה, וכל דבר אחר שלא היית רוצה שיגיע לידיו של ספאמר.
2. הוסף לרשימה שלך כל אדם שאי פעם נתקלת בו, ועוד כמה שרק שמעת עליהם. זכור לתחזק רשימה של אלו שניסית להוסיף אבל לא אישרו אותך, כדי שתוכל בשלב מאוחר יותר לייצר דרמת אינטרנט או לתקוע בהם מבטים זועפים אם תתקל בהם.
3. אל תשכח להוסיף בני משפחה, כולל הורים ודודות רחוקות, חברים לעבודה, בוסים ישירים, מנחים מהאוניברסיטה ולקוחות פוטנציאליים. אלו יבטיחו שלא תפרסם כל נפיחה או זיון שהיו לך, או אם כבר פרסמת - שתשלם את המחיר.
4. Lurk.
5. נסח את הודעת הסטטוס שלך בצורה הכי קריפטית שאתה יכול. אל תציע הסבר, או פרשנות. "אני אוהב טלוויזיה", "ווווי!", "מלפפונים זה טוב" וכד' הן דוגמאות מייצגות.
6. אם אתה מקשר לסרטון או אתר, אל תציע שום דברי הסבר מלבד ה- caption שמגיע עם הלינק. אם אלו חברים שלך, הם צריכים לסמוך עליך שתקשר רק לדברים טובים.
7. חכה לתגובות מתחכמות. המתן פרק זמן של לא פחות מ- 3 שעות וזכור את מי שהגיב. אלו שלא הגיבו לא אוהבים אותך
8. אל תשכח להגיב לסטטוסים של אנשים אחרים - אלו יבטיחו לך כי אותם אנשים יגיבו לסטטוסים שלך.
9. זכור! מלא כמה שיותר שאלונים. "איזה סוג קרטיב אתה?", "כמה עיזים יהיו לך כשתהיה גדול?" וכיו"ב. כשאתה נשאל, פרסם את התוצאות. אלו יבטיחו שהפרטים שלך ושל כל חבריך יופצו בין כל ספאמרי פייסבוק.
10. התקן כמה שיותר אפליקציות ומשחקים, ובהגדרות דאג לכך שהסטטוס שלך יעודכן בכל דבר.
11. הצטרף לכמה שיותר קבוצות ומטרות, הזויות ככל הניתן. כך תוכל לקבל ספאם ממקומות נוספים. אל תשכח לשלוח הזמנות לחבריך.
12. חזור על 5-11 לפחות 3 פעמים ביום.

בהצלחה.

נמאס לי מהבקשות לתרומות ברדיו ובטלוויזיה שמבקשים שישלחו SMS עם הספרה 10 למספר מסויים.
הספרה 10!

אוף!
 

המרקיה ברח' יהודה הלוי היא מקום שכבר הזכרתי בעבר (אאז"נ), והוא מהמקומות שהייתי שמח מאוד לו היו לי ליד הבית. לצערי, לא יצא לי לבקר שם השנה עד אתמול, וכך גיליתי שהמקום החל להגיש גם מרקים בשריים ושאר מאכלים ממאכלים שונים.

נדגמו - מרק עגבניות עם אורז, מרק מקסיקני (עם פלפלים ושעועית) , מרק תימני ומרק גולש.

מרק העגבניות היה דליל למדי ולא לגמרי מבושל לטעמי, אבל יכול להיות שאת הדוגמית שאכלתי דגמו מראש הסיר ולא מתחתיתו. חבל שכך. המרקיה היה לדעתי המקום בו התחלתי לחבב מרק עגבניות.
המרק התימני היה ירוק (קונספט חדש שלקח לי כמה שניות להתרגל אליו), בטעם חמצמץ עדין. היה מעניין מאוד.
המרק המקסיקני היה עם הרבה טעם של פלפלים (שבדר"כ אני לא מחבב כל כך), אבל עם ארומה שלא לגמרי הצלחתי לזהות, והיה מוצלח מאוד.
ומרק הגולש היה נהדר. פשוט נהדר. טעם הבשר היה מורגש, הירקות שבתוכו לא היו מבושלים מידי, לא היתה קמצנות על כמות הבשר במרק. כאמור, פשוט נהדר.

בנוסף היו עוד כ- 5-7 סוגי מרקים נוספים, אותם לא דגמתי. בשריים וצמחוניים.

אכלתי מנה של מרק הגולש, ולקחתי הביתה מרק מקסיקני.

המחירים קצת עלו מהפעם הקודמת שהייתי שם. קצת פחות מ- 30 שקל למרק צמחוני ו- 44 שקל למרק בשרי (יש גם חצאי מנות), אבל המנה גדולה ומשביעה מאוד. אפילו אותי.

המקום אינטימי למדי. כ- 6 שולחנות, רובם זוגיים, מכוסים במפת ניילון משובצת. השירות אדיב, חביב ומהיר למדי, ואולי זה לא לגמרי ראוי לציון מכיוון שאת המרק צריך רק למזוג לצלחת ולהגיש. הבעיה העיקרית - לא מקבלים שם כרטיסי אשראי. לסיכום - תחנת חובה לחובבי הז'אנר, אבל גם לא חובבי הז'אנר ימצאו שם מה לאכול.

 

אמנם זה לא "ארבעת אבותיו" של יאיר לפיד (או מפניני תרגומיו הנוספים של האיש)  אבל אצל רזי ברקאי בגל"צ צחקו היום על אולמרט שדיבר על ה- tenure שלו. לא הבנתי על מה הם צוחקים, עד שהם אמרו שהם לא מבינים למה הוא מדבר על שנתו העשירית. ארבעים ושלוש שניות אחר כך שתיקנו אותם (כל זה בשידור חי, מיינד יו) , הסבירו שהם חשבו שזה ten-year, ושהם לא הכירו את המילה tenure. אולמרט מדבר אנגלית שוטפת, גם אם במבטא מוזר קצת, הכתב הפוליטי של גל"צ, מסתבר, לא.

לא שאני בקיא בנושא בצורה כל שהיא, אבל השיר של שולי רנד, "המשורר", הוא אחד מהיפים והמרגשים שנוצרו פה מאז ומעולם.

געגועים לאלייזה. עצוב.

מתוך שיחה שבוודאי תשמע ברדיו במהלך הימים הקרובים:

מראיין: שלום לחברת הכנסת לימור לבנת ושלום לחברת הכנסת זהבה גלאון
גלאון: שלום
לבנת: שלום
מראיין: ציפי לבני התראיינה וסיפרה שבבוקר היא נוהגת לשתות קפה. תגובתכן.
גלאון: תשמע, עצוב לי שהגענו למצב בו ציפי לבני הגיעה למצב שבו היא צריכה להתחנף לקהל שותי הקפה רק ערב הבחירות. במשך כל כהונתה הציבורית, היא מעולם לא סיפרה על העדפתה לשתיית קפה, ועכשיו, כשהיא בלחץ, היא פתאום מגלה את קהל שותי הקפה.
לבנת: הרי לא יחשדו בי שאני חולקת אידיאולוגיה עם זהבה גלאון, אבל אני מסכימה איתה בכל מילה. אני, בתור אישה ששותה קפה יום-יום, יושבת עם חברות כנסת מכל סיעות הבית בקפיטריה על כוס קפה. ולא ראיתי את ציפי לבני אפילו פעם אחת עם קפה שחור. מקסימום - תה עם חלב שנראה כמו נס קפה.
מראיין: באמת? תה עם חלב? זה מאוד מעניין מה שאת אומרת לי.
לבנת: וזה לא הכל. כחברת כנסת פעם העלתי הצעת חוק בקשר לגודל אריזות הקפה, וציפי לבני הצביעה נגד.
גלאון: נכון, אני זוכרת שהקמנו פורום חברות כנסת מכל סיעות הבית וציפי לבני לא באה.
מראיין: טוב. תודה. מקשיבה לדברים האלה חברת סיעתה של ציפי לבני ויושבת ראש הכנסת, דליה איציק. שלום דליה.
איציק: שלום.
מראיין: שמעת את הדברים הקשים של זהבה גלאון ולימור לבנת. מהי תגובתך.
איציק: תשמע, הרי אלו דברים מכוערים וקטנוניים שלא מצדיקים אפילו תגובה. התגובה הראשונה שיש לי, בתור יושבת ראש הכנסת, שלא היה ולא נברא.
מראיין: טענה פה לימור לבנת שהיא הצביעה נגד הצעת החוק שלה בקשר לגודל אריזות הקפה.
איציק: נו, באמת. הרי ציפי היתה בזמנו שרת החקלאות, ולא יכלה להצביע נגד החלטות הממשלה. אבל האם ידעת שציפי לבני העבירה במשרד החקלאות הנחייה שלפחות 12.5% מתקציב הכיבוד של המשרד צריך ללכת על קפה? האם ידעת שב- 99 ציפי לבני נפגשה באופן אישי עם מגדל קפה אמיתי ואפילו הלכה למפעל עלית כדי לראות איך מייצרים אותו? האם ידעת שציפי לבני בכלל לא שותה תה עם חלב, כי יש לה רגישות ללקטוז? בטח שלא ידעת. התקשורת לא טורחת לדווח על זה.
מראיין: אוקיי. טוב שהבהרנו את הנקודה הזאת.

מתוך שיחה שנשמעה ברחוב:

"...ולמה הספר הזה נהיה בסט-סלר? כי המון אנשים קנו אותו".
 

הפרשה האחרונה, בה תשעה גברים חשודים כי קיימו יחסי מין (ולפי החשד  - לפעמים גם בכח) עם ילד מאז היה בן 13 מעוררת בי גועל ויצרים אלימים.

גם מהסיבות הברורות, אבל בעיקר מלשמוע את עורכי הדין שלהם מתפתלים. שניים כאלה רואיינו בגל"צ מוקדם יותר היום.

"הוא אמר שהוא בן 18," הם אומרים, "זה היה רק מספר פעמים מצומצם", "הוא [מרשם] נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון" וכיו"ב.

אריק איינשטיין שאל איזה עיתונאי קטן פעם "איך אתה ישן בלילה?". איך אותם עורכי דין ישנים בלילה? כמה צריך להתקלח כדי להוריד מעצמך את הזוהמה הזאת שנדבקת עליך כשאתה מנסה להתקטנן על האותיות הקטנות של תת-סעיף כדי שהחלאה שמזיינת ילד בן 13 -- 13 למען השם -- לא יבלה את השנים הקרובות בתור המזרון של החבר'ה מאגף ב'. בסימפסונס שאלו פעם את רינייר וולפקאסל (AKA מקביין) איך הוא נרדם בלילה - התשובה שלו היתה "על ערימה גדולה של כסף עם הרבה בחורות יפות". אני חושד שזו תהיה גם התשובה שתקבל מאותם עורכי דין.

כן, כן, לכולם מגיעה הגנה משפטית, בלה בלה בלה. הבעיה היא שהטקטיקה בה נוקטים מירב עורכי הדין היא הכחשה טוטלית ותקיפה חזרה. ילד בן 13 נאנס? זה אשמתו. הלקוח שלי היה בן 45 כשהוא זיין את ילד בן 15? הוא חשב שהוא בן 18 ויום?

אדאמס תיאר עורכי דין בתור הראשונים שיועמדו לקיר כשהמהפכה תגיע. מתי זה יוצא בדיוק?
 

ביום שני שעבר התעוררתי בבוקר אחרי לילה לא קל כשאני מרגיש זוועה. מכיוון שהיתה לי נסיעה שהייתי צריך לעשות בשביל העבודה, גררתי את עצמי מהמיטה, עשיתי את הסידורים והגעתי לעבודה. ב- 11 וחצי בערך כבר בקושי עמדתי על הרגלים. יצאתי מהעבודה, הלכתי למרפאה, שם קיבלתי כמה ימי מחלה, והגעתי הביתה בסביבות עשרה לאחת. נכנסתי למיטה ב- 1 בצהריים ותוך כמה דקות כבר ישנתי. התעוררתי למחרת בשעה 12 ומשהו בצהריים אחרי שינה מלאת הזיות והזעות. הסיבה היחידה שקמתי מהמיטה היתה כדי לעלות לאוטו שיוביל אותי אל בית הורי.

זמן לא ארוך אחרי שהגעתי לשם, נכנסתי למיטה ונרדמתי לעוד 12 שעות. קמתי, התקלחתי, אכלתי מרק והלכתי לישון לעוד 10 שעות. קמתי, התקלחתי, אכלתי עוד מרק והלכתי לישון לעוד 8 שעות.

בסביבות יום חמישי התחלתי להתאושש. היום, יום שני, שבוע אחרי, אני עדיין קצת עייף.

אולי זה מסביר למה קראתי, ויותר מכך, למה הגבתי, על הפרוטוקול של ישיבת האגודה בנושא אייקון. זה היה החום הגבוה.